הפלא של המנורה

משנה, מנחות ג, ז (כח ע"א)

שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד [אות אחת חסרה] מְעַכְּבָן. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן.

הדיון בגמרא במבנה המנורה מבליט את מימד הרז שבכלי מיוחד זה בבית המקדש. משה לא הבין את המבנה שלה; המלאך גבריאל הציג אותה לפניו עשויה מאש; היא עשויה מזהב מזוכך מכל סיג; זהב מיוחד זה אזל בימי שלמה, עשיר העולם, בגלל מה שהשקיע בעשיית עשר המנורות במקדש הראשון. ועוד, בעשיית המנורה מזהב טהור המזוכך מכל סיג ישנן הלכות מיוחדות – משקלה חייב להיות "ככר" אחד, לא פחות ולא יותר; שיהיה בה קישוט של פרחים, כפתורים וגביעים; שתיעשה מגוש אחד של זהב, "מקשה אחת" [מנחות כח ע"ב]. ועוד, בעבודת אמנות, כמעט בלתי נתפסת, היו חייבים לפסל מתוך חתיכה אחת, "מקשה אחת זהב טהור", עשרים ושניים גביעים, אחד עשר כפתורים (כדורים), ותשעה פרחים.

יוצא מסדרה זו של מספרים – 22, 11, 9 - שהמנורה הייתה תמונה ממשית בתלת מימד של גילוי השכינה במלבוש של השפה. לשון הקודש מורכבת מ22 אותיות, 11 תנועות, ו-9 אותיות שעליהן הכותב ספר תורה מצייר כתר – שבע אותיות שעטנ"ז ג"ץ, וכן נו"ן סופית וצד"י סופית. והנה בשפה, כמו במנורה, הנדבכים הראשוניים ביותר הם איברים של מציאות בעלת מקשה אחת.

ומיד אנו נזכרים באחד הקשיים בעריכת הרשימה שבמשנה – הקשר בין מבנה המנורה לבין פרשיות המזוזה והתפילין שלגביהן נפסק ש"אפילו כתב אחד (אות אחת) מעכבן". חכמי בבל הבינו את כוונת המשנה ביצירת הזיקה בין מבנה המנורה למצוות אלו כך: אם חסרה אות אחת בפרשיות המזוזה והתפילין נפגעת ממילא נפגעת גם אחדות המנורה, שגילמה במבנה המיוחד שלה את השורש האחדותי של לשון הקודש בכלל ושל התורה בפרט.

ומהו תפקידם של הכתרים שמעל לתשעה אותיות שעטנ"ז ג"ץ, נו"ן סופית וצד"י סופית? ורבים מכירים את האגדה של רב יהודה בשם רב המובאת בסוגיה שלפנינו על אודות עלייתו של משה למרום לקבל את התורה. הוא תהה על כך שמצא את הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות. תשובתו של נותן התורה למשה הייתה - "עקיבא בן יוסף...עתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין של הלכות" [מנחות כח ע"ב].

3. בספר "מדרש פליאה" יש הסבר על הפסוק בתהלים "פתח דבריך יאיר" (קיט , קל) שזהו המנורה. רבי יעקב משפיטובקה מתלמידי המגיד ממזריטץ' זצ"ל הבין שהרמז לגבי מעשה המנורה שהיה עשוי מחלקים שונים. בפסוק הראשון שבספר "בראשית" יש 7 מילים , כנגד 7 קני המנורה. בפסוק הראשון שבספר "שמות" יש 11 מילים כנגד 11 הכפתורים שבמנורה. בפסוק הראשון שבספר "ויקרא" יש 9 מילים כנגד 9 הפרחים שבמנורה. בפסוק הראשון שבספר "במדבר " יש 17 מילים כנגד 17 הטפחים שבגובה המנורה. בפסוק הראשון שבספר "דברים" יש 22 מילים כנגד 22 הגביעים שבמנורה. וזהו הרמז בפסוק : "פתח דבריך" - היינו הפסוק הראשון של כל ספר מחמשת חומשי התורה.

אומנם על פי מידות המנורה שנמסרו במפורט בברייתא במנחות (כח, ב) גובהה של מנורה הייתה שמנה עשרטפחים. התוספות נתקשו למצוא מקור למידת י"ח טפחים. בשם כוונות האר"י מובא שגובה המנורה היה י"ז טפחים ומשהו (הטפח הי"ח לא היה שלם)

רבי יעקב שמשון משיפיטובקה (נפטר בג' בסיוון תקס"א, 1801) היה תלמיד חכם ורב, מצדיקי תנועת החסידות בדורה השלישי. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל והתגורר בטבריה.

הוא נולד לרב יצחק, שהיה הרב של סלאוויטא, שפטיבקה, אומאן ובאר. למד אצל המגיד ממזריטש והרב פנחס מקוריץ ומילא את מקומו של אביו כרב.

מדרש פליאה הוא כינוי ל"מדרש" מוזר ומתמיה. במאות הט"ז-י"ז, היו דרשנים שהמציאו חידות מעוררות עניין שניתן לבסס עליהן את הדרשה בפני הקהל וכינו אותן "מדרש פליאה". חלקם אף ייחסו את דבריהם למדרשים קדומים ועלומים, ביודעם שהציבור לא מכיר את כל ספרי המדרש.

בשלהי המאה ה-19 התחברו כמה ספרים בשם "מדרש פליאה", שתכליתם לרכז ולפרש את המדרשים הללו. בספרים אלו שלובים מדרשי חז"ל מקוריים עם "מדרשים" מאוחרים שחוברו מלכתחילה כחידות, לעתים מתוך הנחה שגויה שגם אלו האחרונים הינם מאמרי חז"ל מקוריים. לצד מאמרים אלו, נדפסו פירושים שניסו לפצח את החידות. הספר הראשון מסוג זה נכתב על ידי הרב יצחק ליפיעץ משדליץ והוא ראה אור בוורשה בשנת 1891.

בספרות התורנית מתועדת ביקורת חריפה על הדרשנים שהמציאו מדרשי פליאה. כך כתב המהרש"א: "חדשים מקרוב באו בעוונותינו הרבים, הדרשנים המטעים את העולם בשקריהם, הן שאומרים מדרשים שקרים והן שאומרים בו דברי שקר, מה שאין המדרש והדעת סובל, וכל מי היותר יכול להגדיל השקרים - הוא משובח בעיני ההמון... וראוי להרחיק אנשים כאלו לשמוע תורת פלסתר שלהם".